Publications - Articles

נראה אותם מול אסד

 
"הארץ", 15/07/2009

בראיון שנתן היועץ לביטחון לאומי, ד"ר עוזי ארד, לארי שביט ("הארץ", 10.7) שתי התייחסויות - לסוגיה משפטית דיפלומטית ("אין פיקדון רבין") ולסוגיה מהותית ("פשרה בעומק הגולן"). השתיים קשורות ביניהן בקשר אמיץ.

 

לדברי ארד, אין הפיקדון שהפקיד יצחק רבין אצל מזכיר המדינה וורן כריסטופר (נכונות לנסיגה מלאה מהגולן תמורת חבילת שלום וביטחון שדרשה ישראל) מהווה מכשול להשגת הסדר המבוסס על נסיגה חלקית בגולן; שכן ב-1996 החזיר כריסטופר את הפיקדון לראש הממשלה אז (והיום) בנימין נתניהו, לפי בקשתו.

הדברים נכונים מהותית, אם כי אינם מדויקים. בספטמבר 1996 אכן ענה מזכיר המדינה במכתב רשמי לראש הממשלה על פנייתו אליו וקבע, כי אין תוקף משפטי מחייב לשום דבר שנאמר והוסכם בין ישראל לסוריה בארבע השנים הקודמות. קביעה זאת כוונה לאמירות שנאמרו והבנות שהושגו בכארבע שנות משא ומתן בין ישראל לסוריה. עצם הקביעה אינו מפתיע שכן במצבים מעין אלה, כשמושגת הסכמה חלקית כלשהי - מקפידים הצדדים, או צד אחד מהם, להדגיש כי "שום דבר אינו מוסכם בטרם יוסכם על הכל".

אבל לאמיתו של דבר, אין מדובר בסוגיה משפטית או במחויבות שיש לה או אין לה תוקף כלשהו. רבין בחר בטכניקת ה"הפקדה" כדי לחלץ את המו"מ עם סוריה מהמבוי הסתום שיצרה התביעה האולטימטיווית של חאפז אסד, לקבלת התחייבות ישראלית לנסיגה מלאה מהגולן בטרם ייכנס לשיח ושיג מהותי עם ישראל.

רבין ידע באוגוסט 1993, שיש בידיו אופציה פלסטינית (אוסלו), ובטרם יאמץ אותה סופית חש שעליו לדעת אם יש לו גם אפשרות אלטרנטיווית למהלך סורי. ארבעה מחמשת ראשי הממשלה שבאו בעקבותיו (שמעון פרס, נתניהו, אהוד ברק ואהוד אולמרט) בחרו בטכניקה דומה, אם לא זהה, כשהחליטו להיכנס למו"מ רציני עם סוריה. אריאל שרון היה ראש הממשלה היחיד בתקופה זו שלא הראה עניין במו"מ כזה.

אם אין ל"פיקדון" בגלגוליו השונים תוקף משפטי מחייב, מה משמעותו? הוא ביטא הכרה של חמישה ראשי ממשלה ישראלים, שסוריה בהנהגת אסד האב ואסד הבן לא תחתום על שלום עם ישראל בלא נסיגה מלאה מהגולן. מה המשמעות של שלום כזה? היכן בדיוק יימתח קו הגבול בין המדינות? מה יהיו סידורי הביטחון וכיצד תובטח ריבונות ישראל על הכנרת? כל אלה היו סוגיות שנועדו לבירור במו"מ שלאחר הפיקדון.

כרגע אין סוגיית המו"מ עם סוריה ניצבת במקום גבוה בסדר היום המדיני. ממשל אובמה מייחס עדיפות ברורה לטיפול מוקדם בסוגיה הפלסטינית. אך בשלב כלשהו תעלה שאלת היחסים עם סוריה. לקראת אותו רגע יהיה על ממשלת נתניהו לקבל החלטות פרוצדורליות (אם להסכים לדרישת סוריה למו"מ עקיף בתיווך טורקי, או להתעקש על מו"מ ישיר בחסות אמריקאית) ומהותיות.

ייתכן שהקביעה הנחרצת של היועץ לביטחון לאומי, כי ההסדר היחיד הבא בחשבון מבחינת ישראל הוא הסדר המושתת על נסיגה חלקית, היא מהלך טקטי, מעין בנייה של עמדת מיקוח. אבל מעבר לטקטיקה ניצבת מהות. והמהות היא, שסוריה של אסד לא תסכים לשום הסדר שאינו מושתת על נסיגה מלאה. אם יצליחו נתניהו וממשלו להפריך קביעה מקובלת זאת ולחתום עם סוריה על הסכם שלום המותיר את ישראל על הגולן - אהיה הראשון שיסיר את הכובע בפניהם.